<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ז</h1>
<h2>דף ט:</h2>
תניא בתו"כ (קדושים פרשתא ג' ה"ב), אחד הנוטע גרעינין או ייחור מן האילן או שעקר כל האילן ממקום זה ונטעו במקום אחר הרי זה חייב בערלה שנאמר כל עץ ומונה משעת נטיעתו (ע"פ לשון רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"י הי"א). ואילן שקצצו מעם הארץ והחליף חייב בערלה ומונין לו משעת קציצה (רמב"ם שם הי"ג). אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב, במה דברים אמורים כשחתך בד אחד מן האילן הזקן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר אבל אם מתחבר בד אחד מן האילן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר ועיקר הבד מעורב באילן הזקן פטור (ע"פ רמב"ם שם הי"ד) כאשר ביארנו בספר מצות לא תעשה (קמ"ו). אמר רבי יוחנן בפרק הנודר מן הירק (נדרים נ"ז ב'), ילדה שסבכה בזקנה והיו פירות בילדה אפילו הוסיף מאתים הרי אותם הפירות של ילדה אסורים שאין גידולי היתר מעלין את עיקר האיסור (ע"פ רמב"ם שם הט"ז). אבל אם אין פירות בילדה הילדה בטילה כדאיתא בפרק משוח מלחמה (סוטה מ"ג ב').
אמרינן במסכת ר"ה פ"ק (ט' ב'), באחד בתשרי ר"ה לערלה ולרבעי, מאימתי מונין לערלה ולרבעי משעת נטיעה, ואינו מונה מראש השנה לראש השנה אלא שלשים יום בשנה חשוב שנה והוא שתקלוט הנטיעה קודם השלשים יום, וכמה היא סתם קליטה לכל האילנות שתי שבתות (רמב"ם מעש"ש ונט"ר פ"ט ה"ח) כדפסקינן בפרק הערל (יבמות פ"ג א') כרבי יוסי וכרבי שמעון שאומרים שתי שבתות. נמצאת למד שהנוטע ארבעה וארבעים יום קודם ר"ה עלתה לו שנה ואעפ"כ אין פירות הנטיעה הזאת מותרים בערלה או ברבעי עד חמישה עשר יום בשבט שהיא ר"ה לאילנות, כיצד הנוטע אילן מאכל בחמישה עשר באב בשנה עשירית ביובל הרי היא בתוך שני ערלה עד חמישה עשר בשבט משנת שלש עשרה וכל מה שיוציא האילן בתוך הזמן הזה הרי הוא ערלה אע"פ שלא נגמרו אלא לאחר כמה ימים ומחמישה עשר בשבט משנת שלש עשרה ביובל עד חמישה עשר בשבט משנת ארבע עשרה הוא נטע רבעי וכל מה שיוציא בתוך הזמן הזה הרי הוא רבעי וצריך פדיון ואם נתעברה השנה נתעברה לערלה ולרבעי, נטעו בששה עשר באב משנת עשר לא עלתה לו שנת עשר אלא הרי הוא ערלה שנת אחת עשר ושנת שתים עשרה ושנת שלש עשרה כולה והרי [הוא] נטע רבעי מראש השנה של שנת ארבע עשרה עד סופה, נטע [ה]נטיעה מראש חדש תשרי עד ט"ו יום בשבט מונה לה השנים מיום ליום לערלה ולרבעי (רמב"ם שם הל' ט'—י"ב).
